סרט אחת מהאמנויות בעלות שתי צורות: חזותית ושמיעתית, הוא משקף את המחשבות של האמנים  וההי

בטים של כל מדינה.מדובר על התרבויות המיוחדות של כל מדינה,אנחנו יכולים להבין שהן ברוב המקרים 

באות לידי ביטוי בסרטים שלה שכוללים עלילות הסיפור,המוזיקה והתמונות .

 בניגוד לסרטים האלילים של מזרח אסיה והתרבות המוגזמת של הוליווד,הסרט הישראלי מתאפיין בסגנון 

של ריאליזם.בשל ההיסטוריה הקשה ומצב התרבות המורכב ,האמנים הישראלים מעדיפים נושאים שהם 

שינויים במחלוקת אבל קשורים לחייהם היומ-יומיים,כגון: דת,מלחמה,שלום,סכסוך אתני,הומוסקסואליות 

וכו’.

“ואלס עם באשיר” הוא הסרט התיעודי הראשון שנוצר בצורת אנימציה .הסרט מספר את סיפורו של חייל 

ישראלי ותיק שנלחם במלחמת לבנון הראשונה .החייל לא יכול לזכור מה שקרה לו במלחמה ,לכן הוא 

הולך לבקר אצל החברים מאותו צבא ,אבל הם לא מרחיבים את הדיבור.לבסוף,הוא יודע למה הוא לא 

זוכר,כי הוא לא צריך ולא רוצה לזכור את המלחמה הקשה.הסרט מעורר מחשבות רבות ודיונים על 

מלחמה ושלום בחברה ישראלית.

הסרט “לבנון”  מספר גם על הטבח בלבנון.  ארבעה חיילים חדשים של ישראל מתגייסים לצבא ונשלחים 

ללבנון.שם הם נלחמים עם טרוריסטים.בגלל הטעות של אחד החיילים,מספר אחים נהרגים ולאחר מכן 

הוא קופץ מגילמה על הריגה או לא ומשנה  מחשבתו.ניתן לומר שהסרט דומה לסרט  הצרפתי “זעם”.

בהשוואה ל”ואלס עם באשיר”,הסרט “לבנון” יותר מדכא, אבל גם ראוי להסתכל בו ולחשוב עליו.

“עץ לימון(2008)”,מספר את סיפורו של שר הביטחון החדש של ישראל. הוא עובר לבית חדש על גבעה 

קטנה היושב בגבול, על כן נבנים מסביב לבית, חומת ברזל ומגדל שמירה, אבל יער הלימון של השכונה

 הערבית נמצא חסום במראה ההשגחה .השר דואג על הסכנה הסמויה מעץ הלימון ומחליט לחסל את 

כל עצי הלימון ...... קשה לי לשכוח את המבט המדוכא של האישה הערבית כאשר היא רואה את עצי 

הלימון נופלים  על האדמה למרות רצונה לוותר הכול כדי לשמור עליהם. אני גם זוכר לעומק את השיחה

 הבלתי-דיבור בין האישה הערבית לבין אשתו של השר בבית המשפט העליון ,השיחה שבה מתגלה 

הקופליקט הממושך בין עם ישראל לבין עם ערבי.

מי שלא עובר מלחמה,לא יכול להרגיש כמו אלו הגרים בפחד וברצון גדול לשלום. מדובר בסרטי מלחמה,

כנראה שרובם מלאים בדם ובדמעות. אולם יש הבדל גדול בין סרטים ישראליים לבין אמריקאיים ומזרח 

אסייתיים,הגיבורים בסרטים הישראליים לא אלילים כמו אמריקאיים ולא האסייתיים המשגשגים בד’’כ 

הודות לשיתוף פעולה.כאשר מציגים את הנושאים האלה,סרטים ישראליים מתרכזים באור המבהיק של 

טבע האדם על שני צדדיו. נראה לי שזה מה שרק נמצא בסרט ישראלי.

אולי כאשר תראה את סרט ישראלי בפעם הראשונה,אתה תרגיש משועמם מהתמונות  של סכסוך 

ארוך מדי ,אבל אם תתענג עוד פעם ,תהנה מההלם הרוחני שבא מתרבות ישראלית.