כיום יותר ויותר צעירים עוזבים מערי מולדתם ובוחרים לחיות במטרופולינים---ערים ענקיות כל כך, למשל בייג'ינג, שאנגהאי, גואנגג'ואו וכדומה. לדעתי, יש לפחות 3 סיבות לכך:

ראשית, הערים האלה הם ערים בינלאומיות שבהם קיימות המון חברות עם "שם גדול". כדי להפעיל את החברות היטב, יותר עובדים מועסקים, בעקרות זאת יש יותר סיכויים לצעירים, במיוחד לבוגרים שכמעט אין להם ניסיון עבודה. למרות תחרות קשה יחסית, הם עדיין בוחרים לחיות שם אולי מפני שבערי מולדתם חסרות חברות בינלאומיות או ענקיות. כמובן, לא מצליחים כל האנשים שבוחרים להישאר, וכמה מהם חוזרים הביתה מכיוון שלא יכולים לקנות בית בכלל ואלא גם לא רוצים לשכור בית לנצח (או תרופה ארוכה).

גם אתרי הבילוי הם אחת הסיבות שבגללה הצעירים מחליטים לחיות בערים גדולות. בחברה המודרנית, לחץ עבודה וחיים על כתפיהם של הצעירים הם כבדים מדי, וכך אחרי העבודה, הם רצים לאתרי בילוי, כמו פאב ו-KTV. שם מתכנסים הרבה צעירים עייפים מעבודתכם והם שרים, שותים ורוקדים---עושים חיים בלי הפרעת מנהלי חברות! למחרת, שבים לעבודה מעייפת, מרוויחים כסף ומפרנסים את משפחתם.

לבסוף, אנשים אחדים כבר חושבים על העתיד של ילדיהם. כדי שילדים מסוגלים לנצח אחרים בתחרות קשה, עדיף להם להפוך אותם לאליטות המשכילים. כמו שאנחנו יכולים לראות, תלמידים שגדלים באזורים מתקדמים בדרך כלל יכולים להשיג מקורות חינוך מצוינות. למשל, לימוד בשנגחאי מפותח כל כך, ויש מורים לאנגלית מאוניברסיטאות מפורסמות ואפילו זרים ששפת האם שלהם היא בדיוק אנגלית. בסביבה כזה, יש לילדים יכולת אנגלית גבוהה. כשמחפשים עבודה, קל למצוא את הפער של יכולת אנגלית בין אנשים מאזורים שונים.

אולי יש סיבות אחרות לבחור, אבל נא לזכור: תחליטו את החלטתכם!