באוקטובר 2011, פיטר הגיע לשנגחאי וערך מסיבת עיתונאים במוזיאון הפליטים היהודים בשנגחאי, וביקש מהעיתונות ומהקהילה למצוא את המטפלת שלו. הוא אמר בועידה זו "היא הייתה מבוגרת ממני בשנים ספורות, יותר כמו אחות גדולה, היא הייתה המורה הראשונה שלי לאומנות."

כשהם חיו בשנגחאי, פיטר והוריו גרו בבית דמוי-פגודה, בצידו האחד היה מקדש בודהיסטי, ובצידו השני, מקדש סיקיזטי. בשעות הבוקר המוקדמות,היה פיטר צופה בנזירים הבודהיסטיים מתאמנים בקליגרפיה עם מברשות במבוק גדולות על גליונות גדולים של נייר-אורז, ובלילה הוא היה מקשיב למזמורים היפים של הסיקיסטים. המטפלת של פיטר לימדה אותו איך להחזיק ולצבוע עם מברשת ע"י שימוש בתנועות מפרק-היד ואמא שלו עודדה אותו לפתח את כשרון הציור שלו בכך שהשאירה אוסף של ציוד אומנותי על מרפסות הפאגודה.

ב1948, פיטר היה צריך לעזוב את שנגחאי עם משפחתו. הוא בכה על הספינה כי סירב להיפרד מהמטפלת שלו. אחרי שנגחאי, הם הגיעו לישראל ולצרפת עד שלבסוף הם השתקעו בארה"ב. פיטר איבד את הקשר עם המטפלת שלו. מאז שעזב את שנגחאי, פיטר חלם לחזור לשנגחאי כדי לחפש את המטפלת שלו.

כעת, פיטר הוא אמן ידוע בארה"ב. העבודות שלו כוללות לרוב אנשים מפורסמים, מדינאים, ספורטאים, ועוד אנשים פופולריים.הוא צייר את נשיאי ארה"ב כמו פורד, קרטר, רייגן וג'ורג' בוש. הוא יצר גם 100 דיוקנאות של הנשיא קלינטון. אחד ממטוסי הבואינג 777 הציג יצירה מיוחדת שעוצבה ע"י פיטר. פיטר גם שתל את זרעי ההצלחה של האומן בשנגחאי, בדיוק כמו שאר היהודים שהשיגו הצלחות מדהימות. ההצלחות שלהם, בנוסף, הם עדויות ממשיות לאופי ההומנטרי של שנגחאי בהיסטוריה מיוחדת זו.

באוקטובר 2012, פיטר חזר לשנגחאי עם סקיצה של המטפלת שהוא צייר מהזכרון שלו. הוא קיווה למצוא אותה ולתת לה חיבוק גדול. הוא היה רוצה להביא את המטפלת לארה"ב. פיטר אמר "הייתי בהרבה מדינות. ולאן שלא אלך, אני מרגיש שאני עצמי סיני. אני חושב שאני 80% סיני."

זה יהיה קשה למצוא את המטפלת בשנגחאי על סמך תמונות-ילדות וסקיצה על בסיס זכרון. אך למרות זאת, מר צ'ן ג'יאן, האוצר של מוזיאון הפליטים היהודי בשנגחאי, הבטיח לעשות כל שיוכל כדי לעזור לו להגשים את חלומו. פיטר גם הבטיח שהוא יעשה כל שביכולתו כדי לעזור למטפלת שלו לחיות חיים טובים יותר אם ימצא אותה.