אחרי שהגיעו לשנגחאי, הפליטים היהודים עשו נסיונות לשנות את הנוף האומנותי בשנגחאי. אחת התוצאות הייתה הגדלה והשיפור מופעי-בובות בשנגחאי. היהודים העלו במופע מספר מחזאות קלאסיים כמו “רומאו ויוליה” של וויליאם שייקספיר והמחזה המלא של כרמן ופאוסט. מופעי בובות נעשו מאוחר יותר לאמצעי מחייה של פליטים יהודיים.

מאמרים בעיתונים הזכירו את התחייה של מופעי-בובות וטענו שהם היו מיוחסות לאמנים יהודיים. המאמרים מתארים  בפרטי פרטים את המופע-בובות בהאנגקו ע"י שהיו ידועים בהתפתחות אומנותית. הם אמרו שזו הייתה תחייה כי מופעי בובות היו פופולאריים בשגנחאי עם קסם מיוחד לילדים. לפני היהודים, אומנים בשנגחאי העלו מספר מופעי בובות שהיו מבוססים על האופרה הסינית המסורתית. אבל האומנות הייתה בדעיכה הדרגתית בשנגחאי והאומנים היו צריכים להתקיים ע"י אמצעים אחרים בעוד מופעי-בובות היו רק עבודה זמנית. בעוד מופעי-בובות היו בירידה, המחזות גם נעלמו מראשי הציבור.

אחרי שהגיעו לשנגחאי, הפליטים היהודים החזירו את העיבודים. באריכות, היריבות של מופעי הבובות הובל ע"י האמנים היהודים. מופעי-בובות הפכו להיות אמצעי מחייה. מועדון צבא ארה"ב ליד מקדש ג'ינג-אן הכילו את מפעיל הבובות גאו טיאנלון, אמן יהודי. הוא היה להיט גדול בזכות המחזה שלו "גן-עדן לבובות" ולאחר מכן הוא העלה מופעי בובות לפליטים היהודיים בגטו של האנגקו. CZC ניסה לקדם את המחזות שלו ברבים וניסה להפוך את ההופעות לעסק משגשג. למרבה הצער, החברה פשטה את הרגל זמן לא-רב אחרי שגאו טאינלון נעלם.

אחרי היעלמותו של גאו טיאנלון, חלק ממפעילי-הבובות היהודיים, שרובם גרו בהאנגקו, העלו מחזה שייקספירי מעובד וקלאסיקות כמו כרמן ופאוסט בבתי-קפה ומועדונים שניהלו יהודים. בתחילה, הם רצו רק לעשות ניסיון, אך הם קיבלו תשואות אדירות ע"י הפליטים היהודיים שם. אז, האומנות של מחזאות הבובות קיבלה תחייה בהאנגקו. מאחר ורוב הפליטים היהודים בגטו היו גרמנים או אוסטריים, הבובות דיברו בשפה הגרמנית. במובן זה, הופעת-בובות הייתה יותר מפרנסה, אלא גם אמצעי תקשורת בין התושבים. ובנוסף זוהי גם הוכחה לכשרון האומנותי של היהודים.