כל היהודים שהיגיעו לשנגחאי עברו קשיים רבים .רוב היהודים הגרמנים , אם רק מספר מצומצם של יוצאי דופן, נמנעו מלדבר על עברם המר. ועדת העזרה לפליטים היהודים בשנגחאי אסרה אפילו על שיחות עם עיתונאים על סבל פרטי.

שנגחאי ,במיוחד  המתחם הבינלאומי  והמתחם הצרפתי ,היו מקלט לפליטים. מיד לאחר ייסוד המתחמים בשנת 1843, בגלל מרד האיכרים שהתפשט, שנגחאי הפכה לאזור הוירטואלי השקט היחיד,הודות למשמר הבטחון האפקטיבי של כוח חמוש שנשכר על ידי חברות המסחר,משטרה וצבא. פליטים סיניים נהרו בהמוניהם לתוך האזורים שנשלטו על ידי הזרים. שנגחאי,כמובן היתה יעד טבעי לפליטים יהודים שברחו בגרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השניה. כיוון, שלא נדרש דרכון לנחיתה בשנגחאי. עם ויזות שנחתמו על ידי ד"ר הו, אלפי יהודים אירופאים היגיעו לשנגחאי.

המסע מאירופה לשנגחאי  אף פעם לא היתה קלה לפליטים . רובם עברו קשיים שלא סופרו. זה מוזר, בכל אופן , אם מעט יוצאי דופן, רוב הפליטים היהודים לא שתפו בחוויותיהם , כולל הסבל באירופה והקושי של המסע, עם המקומיים.

הועדה לעזרת הפליטים היהודים  בשנגחאי אפילו אסרה על הפליטים היהודים לספר את סיפורם לעיתונאים. היו די הרבה עיתונים ומגזינים שפורסמו על ידי הקהילה היהודית ,היה רק כיסוי מוגבל של ההגעה של פליטים וסיפורם, והעורכים נשארו נטרליים ביחס לאירופאים והנושאים המזרחיים. הפליטים היהודים לא נראו בשם או בעובדה ולכן ללא ערובה בשנגחאי. 

ההיסטוריה היא לפעמים מביכה בין הפליטים היהודים בשנגחאי , רק אחד מתוך עשרה רצו להתיישב בשנגחאי עם משפחה חדשה. תנאי החיים של רובם היה אומללים בשנגחאי,גם כן. רובם היו מובטלים לפחות שנה. אחדים , במיוחד אלה שלא היו בעלי משפחה תומכת , היו מרוצים מהחיים בשנגחאי כיוון שהועדה לעזרה נתנה להם אוכל ומקום מגורים , אחדים אפילו קיבלו כסף כדי לקנות סיגריות. פליטים אחרים חלמו להתעשר ,כי הם למדו ששנגחאי היא גן עדן להרפתקנים ואת האוירה של השוק המקומי שלא היתה מפוקחת. הם האמינו שישנם הרבה אפשרויות להתעשר בין לילהץ  לכן הם ניסו להתקשר עם אנשי הכוח בתקווה לזכות באמונם ובענף שוק מיוחד.

אף אחד מהם ,בכל אופן , לא הפך לאיש עסקים עשיר למרות שהיו מספר אנשי עסקים יהודים עשירים בשנגחאי. כמובן, רוב הפליטים היהודים בשנגחאי ניסוי לעסוק בעבודות ראויות.