דויד בלוך היה צייר יהודי חרש-אילם ופליט יהודי לשעבר בשנגחאי. הוא התאהב בנערה סינית שגם היא היתה חרשת, ונשא אותה לאשה. אהבתה של הנערה הסינית היתה נחמה גדולה בשנות חיי גלותו בשנגחאי, וחוויותיו בשנגחאי היו מקור עיקרי להשראתו לצייר.

בערב ה-9 בנובמבר, 1938, הגרמנים ניפצו הרבה בתים ובתי עסק של יהודים, וגם בתי כנסת. זה היה "ליל הבדולח", אשר ציין את תחילת גל האנטישמיות הגדול והאכזרי ביותר.

לאחר מכן, הנאצים עצרו מספר יהודים, כולל את האמן הצעיר דויד בלוך שנשלח למחנה הריכוז דכאו. לאחר מכן, דויד שוחרר תחילה כי היה חרש-אילם, וגם כי הרבה אנשים ניסו להוציאו משם. אז דויד הלך למינכן שם קיבל מברק מבן דודו מארה"ב שאמר לו לנסוע לשנגחאי. כן, המברק הכיל רק שתי מילים "לך לשנגחאי". דויד מילא אחר עצת בן דודו והצליח להשיג כרטיס לאוניה שלקחה אותו לשנגחאי.

כל החרשים אילמים בעולם חולקים את אותה שפת אילמים:שפת הסימנים . כך שזה היה קל יותר לתקשר עם אנשים חרשים בשנגחאי והוא התחבר עם שני חברים חרשים. לעיתים קרובות החברים לקחו את דויד למפגשים של חרשים. ובאחת המסיבות בשנת 1941, הוא הכיר נערה חרשת. הם התאהבו זה בזו ממבט ראשון. הם נישאו בשנת 1946. הם לא נרתעו מהבדלי התרבות שהתעוררו כמובן בעזרת אהבתם וההבנה שביניהם. דויד יכול היה להרגיש היטב את אהבת החיים של אשתו מסימנים פשוטים שלה. והזוג פיתח אמפטיה מיוחדת ככל שהזמן עבר. בחיי היומיום, האישה הסינית החרשת טיפלה היטב בדויד האמן הבודד בגלות. אהבתם שרדה עד למותה בארה"ב.

בזמן שהותו בשנגחאי, דויד פגש חבר ששמו צ'ן. צ'ן לא רק ידע לנגן בכלים סינים כמו חליל ופיפה, אלא גם ידע לשיר אופרות סיניות מסורתיות. הוא לקח את דויד הרבה פעמים למשפחות סיניות שונות. המשפחות המקומיות היו מאוד ידידותיות לדויד. למרות שמצבם הכלכלי לא היה מזהיר, הם הזמינו אותו לארוחת ערב וכך דויד התחבר עם הרבה סינים כולל מספר אמנים. הם לימדו אותו את הניב המקומי  וקליגרפיה, ואחד מהם נתן לו שם סיני ביי לו האי, דומה לביטוי של שמו בגרמנית.

חברותו עם הדיירים המקומיים והאמנים של שנגחאי היתה בעלת השפעה גדולה על אמנותו . בהתבסס על זכרונו וחושיו ,הוא ביטא המון אהבה לשנגחאי בציוריו, וריקשות היו אחד מהנושאים המועדפים עליו. הוא אמר שנהגי הריקשות היו מאוד אדיבים וקשוחים, והם היו סמל לסין. בשנת 1997, דויד פרסם אלבום הכולל 60 ציורים של ריקשות ונהגי ריקשות. למשל, היה ציור של 6 נהגי ריקשות מושכים משאית הרוסה.

במובן מסוים, החיים בשנגחאי היו המקור הגדול ביותר להשראה אמנותית עבור דויד.