בתקופת מלחמת העולם השניה, לין דאוז'י היה מנהל בית ספר כנסייתי באזור הסגור (הגטו) של פליטים חסרי מדינה. מר לין היה איש חביב ונדיב מאוד. בזמן המלחמה, הוא קיבל מספר ילדים ממשפחות עניות, כולל ילדים יהודים ,חינם אין כסף.

בסביבות 1943, מנהל בית ספר היהודי ששמו קארל שהיה פליט בשנגחאי הפקיד יותר מ1,000 ספרים באנגלית, גרמנית, ועברית בידי מר לין, בהאמינו שמר לין הינו אמין לחלוטין. בערב חזרתו לגרמניה, הוא אמר למר לין שיחזור לקחת את הספרים. מר לין קיים את הבטחתו. הוא טיפל היטב בספרים בזמנים קשים. קארל, בכל אופן, לא חזר מאז. מר לין נפטר בשנת 1981, ומאז משפחתו וילדיו המשיכו את עבודתו בשמירת הספרים. הם גם קיימו את הבטחתו במשך 70 שנה.

הגב' פאן לו, כלתו של מר לין, היא הדור השני לשומרי הספרים. היא עדיין זוכרת את הפעולות האדיבות של החם שלה כלפי הפליטים היהודים, במיוחד לילדיהם, בתקופת השנים הקשות. היא גם זוכרת שמר לין שכר עשרה אנשים כדי לקחת את הספרים לביתם הישן בהואנגיואן, בז'ג'יאן כדי לשמור עליהם במקום בטוח בזמן המלחמה נגד היפנים. ביתם בשנגחאי היה קרוב לנשקיה של הצבא היפני בדרך מזרח סיווארד, כך שהם היו פגיעים לאש. הם הסיעו את הספרים על אניה, אבל הם פגשו פושעים לפני הגעתם להואנגיאן. כל המשפחה, יחד עם הספנים , השתמשו בכל כוחם כדי להניף את המפרש ולחתור במעלה הזרם.

היה להם מסתור צר ושם הם החביאו את הספרים בביתם הכפרי. אחרי שהמלחמה הסתיימה, במחשבה שקארל יחזור בשביל הספרים, מר לין לקח את הספרים חזרה לשנגחאי, שמר אותם בביתם ברחוב אייס סיוואר 805, וחיכה לקארל.

עשרים  שנה מאוחר יותר, בתקופת מהפכת התרבות הם פגשו איום חדש. כששמע הצבא האדום דיווח שלמשפחת לין יש ספרים בשפה זרה, באו חיילים וסטודנטים פנאטיים ולקחו את כל הספרים. הם העבירו את הספרים לככר העיר והכריזו שישרפו אותם לפני קהל רב. מר לין דאוזי ובנו מר לין שאנגאוי כרעו ברך לפני המשמרות האדומים לבקש רחמים. הספרים היו "החיים" שלהם. אחרי הכל, הם רק טרחו רבות להציל את הספרים מהמלחמה, וזה היה מאוד משמעותי לכבודם לשמור את הספרים עבור חברם הזר. היה מזל גדול שהגיעה סופה גדולה בדיוק לפני שמשמרות האדומים העלו את הספרים באש. התוכנית בוטלה ולמר לין היה זמן לבקר במספר מחלקות ממשלתיות ולהפעיל כמה קשרים מאחורי הקלעים. הספרים לבסוף ניצלו.

בשנת 1981, כשהגיע יומו, מר לין דאוזי סיפר שוב ושוב לילדיו ולנכדיו, "הוא אמר שיחזור ,ואני בטוח שישוב" אחרי פטירתו, בנו לין שאנגי, כלתו  פאן לו ונכדו סון ליד (הבן של בתו) לקחו לידיהם את משימתו. הם שמרו על הספרים בחדר בעליית גג. כי הבית הישן היה רגיש לטרמיטים, הם עיצבו חומר מיוחד לחתום את עליית הגג. כך אחרי שנים רבות כל כך, הספרים נשמרו, מלבד זאת שהם נראים ישנים יותר וצהבהבים. הצבע של ההדפסים והתמונות עדיין ברור.

יום אחד,  משפחת לין מצאה מספר מכתבים וגלויות מגרמניה כאשר הם עברו על העזבון של מר לין דאוזי. הם ראו תמונות של קארל ואשתו פאולה, ובמיוחד מצאו את הכתובת של קארל בעיר שווארין. כיוון שכל כך הרבה שנים חלפו הם לא יכלו לאמת את הכתובת לכן הם פרסמו את בקשתם בעיתונות בתקווה ליצור קשר עם ילדיו של קארל.משרד החוץ של אזור הונגקאו הגיב לבקשה מיד וקרא לקונסול הראשי של גרמניה בשנגחאי לעזרה.

 החדשות תפסו מיד את העיתונות הגרמנית שהפיצה אותה בכל רחבי גרמניה במהירות רבה.

אחת מתחנות הטלויזיה הגדולות באירופה, כיסתה את סיפור יושרם של משפחת לין אשר הרשים את הציבור בגרמניה וגייסה מתנדבים רבים, כולל גרמנים וסינים ,לחפש את קארל או את צאצאיו.

הם קיוו לתת לסיפור סוף משביע רצון.

המתנדבים כללו את הגב' יאנג מנג, מתנדבת ממוזיאון הפליטים היהודים בשנגחאי וסוניה מוהלברגר, פליטה יהודיה לשעבר בשנגחאי. הגב' יאנג הפכה את כתובתו ,תמונותיו, לתיקים אלקטרוניים ושלחה אותם לסוניה אשר הפיצה אותם כרמזים לחיפוש נרחב. הכתובת נעלמה כיוון שכל כך הרבה שנים חלפו והעיר העתיקה של שוויארין התפתחה מחדש ושמות הרחובות שונו.

מבלי להרתע, סוניה עברה על רשימת השמות של הפליטים היהודים בשנגחאי, ומצאה את קארל. המידע הראה שקארל נולד באוקטובר 1898, ועבד פעם כשוליה לפני שנמלט לשנגחאי במרץ 1939כפליט.

מאוחר יותר, סוניה ביקרה מספר איגודי פליטים יהודים לשעבר והתחברה עם כמה אנשים שהיו במגע כלשהו עם קארל. הם חיברו את פיסות המידע על קארל לאחר שובו לגרמניה ולבסוף סוניה מצאה את קברם של קארל ואשתו בשווארין.

"  זו היתה לפחות הקלה". לשמע הדיווח מגרמניה,אמר מר סון ליד, בן הדור השלישי של שומרי הספרים, הוא חש אכזבה בתחילה, ואז הוקל לו. עכשיו זה בלתי אפשרי להחזיר את הספרים לבעליהם המקורי, אך משפחת לין כיבדה את הבטחתה. אמונתם עמדה במבחן המלחמה הגדולה וחוסר השקט הפנימי שלאחריה.