לאחר הימלטותם לשנגחאי, הפליטים היהודים נאבקו להתקיים. אבל הם נתקלו בבעיה לקבל מידע מהעולם החיצון, היות ורובם דיברו רק גרמנית, ובאותו זמן ,לא היו עיתונים בגרמנית או מגזינים בשנגחאי. זו היתה בעיה גדולה ליהודים ששמו דגש עצום על חינוך. כך, לפני שהם פתרו לחלוטין את בעית הקיום,הפליטים היהודים ארגנו עיתונות משלהם לפרסום עיתונים ומגזינים בגרמנית.

בחודש יולי 1938, יוסף סטורפר, פסיכואנליסט גרמני, ותלמדו של זיגמונד פרויד היגיע לשגחאי כפליט, החל את גלבה פוסט, דו שבועון במיוחד עבור הפליטים היהודים בשנגחאי. בהתחלה, המגזין הודפס ב2,000 עותקים כל הוצאה, כללה ברובה שיחות על חיי הפליטים היהודים. בנובמבר 1939, גלבה פוסט הפך עיתון תקופתי ולבסוף הפך לעיתון יומי. כיוון שהשפעתו התרחבה, המייסד הפך לטייקון אך הממשלה הנאצית הגרמנית כעסה והחליטה לאסור "את התעמולה המושחתת המעוררת מהומה נגד הרייך השלישי".

המלחמה באירופה

היהודים עשו מאמצים גדולים לברוח לשנגחאי ויצרו קהילה יהודית בהונגקאו. זהו נס של הגירה אנושית. אחרי שהם התיישבו בשנגחאי, הפליטים היהודים החלו לגלות דאגה גדולה למולדתם, במיוחד בקשר למלחמה המתמשכת באירופה. גלבה פוסט דיווח את החדשות האחרונות על ארועים פוליטים וצבאיים באירופה. ב-4 למרץ ,1940, גלבה פוסט סיקר את ביקורו של מר סאמר וולס, דיפלומט אמריקאי בכיר, לברלין על עמוד השער שלו. לפי העיתון, סאמר וולס הציע שלום לרודולף הס והרמן גרינג. מאוחר יותר סאמר וולס ביקר בפאריס ובלונדון. אבל הודות לעוצמה  של הרייך השלישי, סאמר וולס לא התקדם במשימתו.

ההדגשים של עיתון משקפים, בדרך כלל, את צרכי קוראיו. אז למה הפליטים היהודים דאגו כל כך מההתפתחויות באירופה, במיוחד מהגישה של הנאצים, כיוון שהם היו למעש בטוחים מהם?

ישנם מספר סיבות אפשריות. אחד שהם פחדו שהמלחמה תתפרס לאזורים מחוץ לאירופה. למרות ששנגחאי רחוקה מאוד מאירופה, הונגקאו נשלטה על ידי היפנים, בני ברית של גרמניה הנאצית. היפנים היו "אדיבים" כלפיהם באותו זמן, אבל הם עלולים להפוך למפלצות כמו הנאצים בכל עת.

הסיבה השניה היתה רצונם לחזור לביתם. רוב הפליטים היהודים בשנגחאי באו מגרמניה ואוסטריה, והיו שייכים למעמד הבינוני-גבוה לפני שהם נמלטו. כמו אחד המאמרים ב"ווסט וינד סופלמנט" הזכיר, רק 10 אחוז מה20,000. הפליטים היהודים הקימו משפחה בשנגחאי. לרובם היו ציפיות חזקות לחזור חזרה יום אחד.

ב-8 למרץ ,1940 גלבה פוסט, פרסם מאמר המציין שהמדינות הנטרליות, כמו הולנד, בלגיה, ולוקסמבורג, היו תחת איום פלישה מגרמניה. המאמר היגיע למסקנה שסין גם היא היתה פגיעה דיפלומטית מהמלחמה באירופה. לכן גלבה פוסט עקב מקרוב אחרי מהלכי המלחמה.

תנאי החיים

הפליטים היהודים שחיו בהונגקאו דאגו כמובן ממה שקרה בשכונתם. לעיתים קרובות היו דיווחים בעיתון על מקרים שהשפיעו על היתרונות של הפליטים היהודים.

למשל, ב 5 במרץ, 1940, גלבה פוסט כתב מאמר על גאנגסטרים שחייבו "דמי חסות" ברחוב ואייסייד, שהעיתון כינה "ביטוח נגד פושעים". עסקים ששילמו דמי חסות קיבלו תוית שהודבקה על דלתם. כיוון שהיו כל כך הרבה כנופיות באזור, אנשי העסקים היו בטוחים שהם קנו את ההגנה הנכונה.

כיוון שהשכונה היתה תערובת של דיירים כולל זרים וסינים , הפליטים היהודים היו גם כן תלויים בדמי חסות. לכן העיתון רצה שאנשי העסקים היהודים יבינו את המצב ושיזהרו.

ב -7 למרץ, 1940, גלבה פוסט,פרסם כותרת "אשה סינית בוכיה": " היתי בסין שנה, אבל לא ראיתי אף פעם סיני בוכה. היא ישבה לפני ויבבה, כמי שהחיים היו לא הוגנים איתה. אז הבנתי שכל האנשים סביבי נאבקים לשרוד, לא רק היהודים".

מאמר זה כוון לעודד את הפליטים היהודים וכדי לציין את כושר התאוששותם של היהודים.

שלומם של היהודים

למרות שהם היו חסרי מדינה, היהודים דאגו למצבם של בני בריתם. ב-5  למרץ, 1940, גלבה פוסט פרסם מאמר שמצטט דיווח של מחלקת בריאות הציבור בנוגע למהגרים היהודים , בעיקר לגבי בריאותם בשנגחאי. הדיווח כלל שאחרי מאמצים לשיפור, מצב הבריאות של הפליטים היהודים שגרים בצפיפות היה טוב למדי. הדיווח סקר את המגפה שפרצה ב-5 למאי , 1939. ביום הראשון, היו 30 נפגעים, והמספר היגיע ל129 ב-28 למאי. בדיווח, מחלקת הבריאות ציינה לשבח את התנהלות בית החולים ברחוב ג'או פנג שעשה עבודה מצוינת בבדיקת התפשטות המגפה. בריאות הפליטים היהודים היתה גורם קריטי לגורל הקהילה היהודית בשנגחאי, לכן גלבה פוסט פרסם את המאמר. שמחמיא מאוד לגלבה פוסט על היותו אמין ואקטואלי.

ב-8 למרץ, 1940, גלבה פוסט פרסם מאמר שמצטט ידיעה אשר צפתה את הגעתם של יותר מ1,000 פליטים יהודים לשנגחאי באותה שנה.

פרסומי העיתון גילו דאגה של הקהילה היהודית לבני ארצם. אפילו שהם היו גולים בעצמם, הם עדיין ציפו שחבריהם היהודים באירופה יברחו מהרדיפות של הנאצים שם והם יושיטו יד לאלה שיגיעו. יתכן שזה בגלל האמונה היהודית שאומרת שכל המציל נפש אחת כאילו מציל עולם שלם.

חינוך ותרבות

ידוע היטב שהיהודים מעריכים מאוד חינוך ואמנות. זו תכונה טבעית. אפילו כשהם נאבקים לשרוד הם אף פעם לא הזניחו או שכחו את הלימוד וחינוך ילדיהם, לא פספסו שום הזדמנות להינות מתרבות ואמנות. למשל, ב17 למרץ, 1940, גלבה פוסט דיווח על מותה של סלמה לגרלוף, סופרת שבדית מפורסמת.סלמה לגרלוף היתה ידועה בספריה "הסיפור של גוסטה ברלינג", "ירושלים", ו"סתיו", וזכתה בפרס נובל לספרות בשנת 1909. יש לציין שסלמה לגרלוף לא היתה סופרת יהודיה, אבל היא היתה הסופרת השבדית הראשונה והאישה הראשונה לזכות בפרס זה.