כל היהודים שהיגיעו לשנגחאי עברו קשיים רבים .רוב היהודים הגרמנים , אם רק מספר מצומצם של יוצאי דופן, נמנעו מלדבר על עברם המר. ועדת העזרה לפליטים היהודים בשנגחאי אסרה אפילו על שיחות עם עיתונאים על סבל פרטי.

שנגחאי, במיוחד המתחם הבינלאומי והמתחם הצרפתי, היו מקלט לפליטים. מיד לאחר ייסוד המתחמים בשנת 1843, בגלל מרד האיכרים שהתפשט, שנגחאי הפכה לאזור הוירטואלי השקט היחיד,הודות למשמר הבטחון האפקטיבי של כוח חמוש שנשכר על ידי חברות המסחר,משטרה וצבא. פליטים סיניים נהרו בהמוניהם לתוך האזורים שנשלטו על ידי הזרים. שנגחאי, כמובן היתה יעד טבעי לפליטים יהודים שברחו מגרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השניה. מכיוון, שלא נדרש דרכון לכניסה לשנגחאי. אלפי יהודים אירופאים הגיעו לשנגחאי עם ויזות שנחתמו על ידי ד"ר חה פנגשאן

המסע מאירופה לשנגחאי  אף פעם לא היה קל לפליטים. רובם עברו קשיים רבים שלא סופרו. זה מוזר, בכל אופן, אם רק מעט יוצאי דופן, רוב הפליטים היהודים לא דיברו עם המקומיים על חוויותיהם, כולל הסבל באירופה והקושי של המסע.

הועדה לעזרת הפליטים היהודים בשנגחאי אסרה אפילו על הפליטים היהודים לספר את סיפורם לעיתונאים. היו די הרבה עיתונים ומגזינים שפורסמו על ידי הקהילה היהודית, היה רק כיסוי מוגבל של סיפורי ההגעה של הפליטים, והעורכים נשארו ניטרליים ביחס לאירופאים והנושאים המזרחיים. הפליטים היהודים לא הופיעו בשמם או למעשה ולכן ללא חשש.

ההיסטוריה היא לפעמים מביכה בין הפליטים היהודים בשנגחאי, רק אחד מתוך עשרה רצו להתיישב בשנגחאי עם משפחה חדשה. תנאי החיים של רובם היו אומללים, גם כן. רובם היו מובטלים לפחות שנה. אחדים, במיוחד אלה שלא היו בעלי משפחה תומכת, היו מרוצים מהחיים בשנגחאי כיוון שהועדה לעזרה נתנה להם אוכל ומקום מגורים, אחדים אפילו קיבלו כסף כדי לקנות סיגריות. פליטים אחרים חלמו להתעשר , כי הם למדו ששנגחאי היא גן עדן להרפתקנים ואת האוירה של השוק החופשי המקומי. הם האמינו שישנם הרבה אפשרויות להתעשר בין לילה לכן הם ניסו ליצור קשרים עם עסקנים בעלי עמדה וכוח בתקווה לזכות באמונם ובענף שוק מיוחד.

אף אחד מהם, בכל אופן, לא הפך לאיש עסקים עשיר למרות שהיו מספר אנשי עסקים יהודים עשירים בשנגחאי. כמובן, רוב הפליטים היהודים בשנגחאי ניסוי לעסוק בעבודות מכובדות.