הודות למאמצים בלתי נלאיים של המנהל, הצוות והמתנדבים ,מוזיאון הפליטים היהודים נפתח בשנת 2007. שמונה שנים לפני הפתיחה הרשמית, מספר אנשים היו מעורבים בקשר עם ארגוני יהודים ומוזיאונים יהודים ברחבי תבל, ראיונות עם פליטים יהודים לשעבר בשנגחאי מכל קצווי העולם. ואיסוף מוצגים כולל צילומים וחפצים מקוריים. על בסיס זה, מוצגי המוזיאון סיירו בחלקי עולם שונים, מה שיצר אפשרויות לאיסוף סיפורים חדשים.

ב-1 למאי, 2011, התערוכה שנקראה "פליטים יהודים ושנגחאי" ,מומנה על ידי המוזיאון לפליטים יהודים בשנגחאי ומשרד התרבות, הספורט והמדיה של המבורג, נפתחה במוזיאון ההיסטוריה של המבורג. מעל 400 איש מהממשלה, העיתונות, והועדות לחינוך ותרבות נכחו בטקס מיוחד במינו: הם ראו צעצוע ריקשה ישן עשוי במבוק שהוצג באולם כמוצג.

הריקשה היא אוצר. האוצר צ'אן ג'יאן מתרגש כל פעם כשהוא נזכר כיצד זה הגיע למוזיאון לפליטים יהודים בשנגחאי. זה היה שייך לג'וזף רוזבאך שנולד בהונגקאו בשנת 1944. לגו'זף היתה חוויה דומה עם יהודים אחרים בהמבורג, הוריו וסבו וסבתו היו פליטים בשנגחאי. הם נמלטו לשנגחאי ב1939. ג'וזף רוזבאך מתגורר כיום בהמבורג-מיטה, שכונה אחות של מחוז הונגקאו של שנגחאי. כאשר רואיין על ידי המבורג אבנדבלאט באוקטובר 2007, עיתון שכיסה את יסוד יחסי שכונות אחיות , ג'וזף הראה את צעצוע ריקשת הבמבוק שלו אשר כך אמר, שיחק איתו כאשר היה בהונגקאו. הוא אמר שריקשה זו מסמלת זכרון מתוק של ימי ילדותו כשבילה עם שכנו השנגחאי. ג'וזף אמר שזה אחד מחלומותיו החוזרים ונשנים לחזור לשנגחאי לראות אם יש עדיין ריקשות ברחובות. "צעצוע ריקשה והונגקאו-כל אלה הם חלק מחיי. באותם שנים, הסינים הושיטו לנו עזרה רבה. אלמלא הסינים, אנו היינו עלולים להירצח."

בשנת 2010, ג'וזף תרם את צעצוע הריקשה שלו למוזיאון הפליטים היהודים בשנגחאי,על מנת לספר את הסיפור שמאחוריו. זה היה החפץ הראשון שהמוזיאון קיבל והפך למוצג שקיבל המון תשומת לב בתערוכה. האוצר צ'אן העריך את הצעצוע כל כך עד שבנה לו קופסה מיוחדת. והתורם ג'וזף היגיע לשנגחאי וסיפר על ילדותו בשנגחאי.

זה היה המוצג הנכון והתערוכה שהמוזיאון לפליטים יהודים היה זקוק. אך למוזיאון היה קושי רב לאסוף מוצגים נוספים שישקפו את מצב החיים של הפליטים היהודים בשנגחאי. כפי שהאוצר צ'אן ציין, "מוזיאון חייב שיהיה ברשותו אוסף משובח של מוצגים מקוריים, או שהמבקרים לא יהיו משוכנעים שהסיפורים אמיתיים זה דחוף מאוד כי הפליטים היהודים לשעבר בשנגחאי מזדקנים והם נפטרים זה אחר זה", כך האוצר צ'אן זרז את הצוות והמתנדבים להגיע ליותר עדים, לאסוף עדויות ולהקשיב לסיפורים אישיים ממקור ראשון. התערוכה הנודדת זו הזדמנות גדולה לעשות זאת.

מוזיאון הפליטים היהודים בשנגחאי נפתח בנובמבר 2007. אז, מר ואנג פאליאנג, בן ה-80, עד של ההיסטוריה, התנדב להיות המדריך. האוצר צ'אן רצה לתעד את סיפוריו לכן היה צריך לשכור צלם ולקנות מצלמה טובה. הבעיה היתה כספית , וכאשר הבעיה נפתרה לבסוף נמסר לו שמר וואנג פאליאנג נפטר לפני מספר ימים.

זה היה לא נעים לאוצר צ'אן, הוא אז הבין שהמוזיאון צריך להקדים את הזמן. לכן הוא זרז כל איש צוות ומתנדב להכיר עדים אפשריים מכל המבקרים, במיוחד מבקרים זרים, ואז לעקוב אחריו מקרוב.

יום אחד בשנת 2009, אשה מבוגרת ביקרה במוזיאון, מחזיקה מניפה מעץ  הסנדל. האוצר צ'אן היה בטוח ממבט ראשון שזה היה מורשת היסטורית גדולה. לכן הוא התקרב אליה ושאל אותה, "האם את מוכנה לתת לנו את המניפה? יש לנו רק תצלומים פה" האשה הזקנה השיבה בשלילה וברגשנות :"אני תרמתי כמעט את כל מה שיש לי למוזיאונים יהודיים בכל העולם. המניפה הזו היא חלק מחיי, אני חייבת להשאיר אותה בשבילי". האוצר צ'אן יכול היה להבין את המשמעות של חלק מחייה.

בהדרגה, מוזיאון הפליטים היהודים בשנגחאי בנה קשרים עם ארגונים יהודיים, מוזיאונים יהודיים ופליטים יהודים לשעבר (יהודי שנגחאי) הצליח להשיג תצלומים רבים, חפצים מקוריים ותעוד אישי. הם יהיו נרגשים לגלות מוצגים חדשים. הם האמינו שכל פיסת מוצג חדש היתה חלק מחיי הבעלים.

מוזיאון הפליטים היהודים הביא את תערוכת "הפליטים היהודים ושנגחאי", לאזורים הקשורים לאותה היסטוריה. ישראל בשנת 2012, ארה"ב (ניו יורק, שיקאגו, לוס אנג'לס וושינגטון די,סי) והונגריה בשנת 2013 ו-2014 ואוסטרליה בשנת 2015. למזלו של המוזיאון המקומיים באו אל צוות המוזיאון לפליטים יהודים של שנגחאי.והציעו את המוצגים שלהם וסיפרו את הסיפוריהם. כמובן, הצוות הגיע אל כמה שיותר יהודי שנגחאי לשעבר ככל שניתן. למשל, בשיקאגו צוות המוזיאון הצליח להגיע למפגש של משפחות יהודיות מקומיות וקראו שם לתרומות. בסידני, זקן שהיה בן 92 הילווה למוזיאון תג מעבר שהוצא על ידי היפנים, אך סרב להשאיל את יומנו. האוצר צ'אן לא האמין שיוכל לפספס הזדמנות זו, כך הוא ביקש את המתנדבים המקומיים לבקר את האיש הזקן מדי פעם.

אחרי הכל, זוהי משימה היסטורית לאסוף כל עדות שהיא של ההיסטוריה.