ב-41 אוקטובר, מר  ג'יו צ’ינג שנג（朱青生）נתן לנו הרצאה ב-SISU. הנושא של ההרצאה הוא על אומנות.

הפרופסור קודם אמר שבגלל הרנסנס, אנשים התחילו לשים לב לאומנות, לציורים ולפסלים , למשל. זה היה התחלת האומנות. אחר כך, הוא דיבר על תהליך הפיתוח של אומנות. בזמן עתיק, אנשים ציירו על-ידי ידיים. הם ציירו הרבה, ועכשיו רואים ציורים מפורסמים בגלריות. בשנת 1839, אנשים התחילו לצלם. צילום הוא דרך טובה להקליט את החיים. ואז עם שיפור הטכנולוגיה, הופיעו סרטים בחיי היום-יום והביאו לאנשים אושר. עד היום, כמעט בכל בית יש טלוויזיה. משתמשים בטלוויזיה לראות סרטים וחדשות. מחקר אחד מגלה כי מקור המידע העיקרי של אנשים הוא תמונות—תמונות מרחובות, מחדשות, מספרים וכו. אבל התמונות  אמיתיות? מהן המשמעויות של התמונות? אנשים תמיד חושבים על השאלות האלה. אחרי ששמעתי את הדעות של המרצה, היו לי כמה רעיונות. בעצם, תמונות יכולות לעזור לאנשים להבין דברים טוב יותר ,הן מרשימות מאוד. אבל תמונות גם מביאות השפעות רעות. אנשים רק מאמינים למה שהם רואים, ולא חושבים יותר על זה. אבל זה לא נכון. כדאי לאנשים להשתמש במוחות שלהם יותר במקום לקבל את המידע על פני השטח.

לפי מה הפרופסור אמר, הם בוחרים את האוניברסיטה SISU כמקום ללמוד את  ההיסטוריה של האומנות מפני שרוב הסטודנטים פה לומדים שפות זרות. הם מבינים את התרבויות והמסורות של מדינות אחרות. זה חשוב מאוד גם להבין את ההרצאה.

בסוף, הפרופסור אמר שאנשים אף פעם לא מפסיקים לחקור על אומנות. אומנות היא עמוד הרוחני של אנשים. ובינתיים, אנחנו מאמינים שבבית הספר שלנו יצאו הרבה  אומנים מצויינים.