במידה מסוימת, ירושלים היא עיר המרכז בעולם, והיא גם המרכז של החברה האנושית. זה נכון שכל הניגודים מצויים בירושלים. בשל העובדה כי העיר מסובכת מדי, אתאר רק את הסיפור שנפגשתי בירושלים.

בפעם הראשונה שנסעתי לירושלים, הלכתי למצעד הגאווה. שמעתי בכיתה שיהיה מצעד בירושלים ולא האמנתי , משום שזה מקום לשלוש דתות. ללא היסוס, קניתי כרטיס ונסעתי מתל-אביב לירושלים. לעולם לא אשכח את היום הזה: שירים שמחים נשמעים בכל מקום, דגלים צבעוניים עפים מסביב בכל מקום, גם פרצופים מאושרים על הפנים של כולם. מאוחר יותר נודע לי שבאותו יום, גם החרדיים הקיצונית פעלו מחאות מסיביות, אבל הם גורשו על ידי משאית המים של המשטרה.

״מוטב ללמוד הטוב, מאשר לגנות הרע״. אני יודע את הסיפור של שירה וחושב שלמרות שהיא נעלמה, המילים שלה נותנות לאנשים את אומץ הלחימה באי-צדק של העולם. רוח הלילה הייתה קצת קרירה אבל עדינה מאוד, אנשי ירושלים היו נלהבים מאוד.

ואני לעולם לא אשכח את המצב שלא עצרתי את דמעותיי בחשכה של סוף השבת, בירושלים של זהב. בסין יש רק כמה סטודנטים הלומדים עברית ואני כמעט ולא רואה סימני עברית בחיים הרגילים. אבל כשהגעתי לירושלים, הכול כל כך טרי וכל כך מוכר, הרי שהרבה עניינים וגם את ההיסטוריה שלהם כבר למדתי בטקסט.

זה בטוח שירושלים היא עיר שלמעלה ועיר שלמטה. בליל סוף השבת, ראיתי את החגיגה התוססת של העם היהודי בכותל מערבי, מיד לאחר מכן, ילדים ערבים רימו את הכסף שלי על בסיס להובילי. בשנייה האחרונה עדיין הייתי מופתע בגודל של כנסיית הקבר בעיר העתיקה.גם ברגע זה, נזפתי על ידי כומר נוצרי בגלל שדיברתי עברית בכנסייה.

שמים וארץ, אהבה וחושך, כאשר נדבר על העולם, נדבר עם ירושלים.