בבוקר ה- 14 באפריל, ביקרו המורים והסטודנטים מחוג העברית של אוניברסיטת סיסו, יחד עם עוד חמישה סטודנטים ממקצוע וויטנאנית ותאילנדית ביקרו ביחד במוזיאון הזיכרון לפליטים היהודים במהלך מלחמת העולם השנייה . המוזיאון נמצא במחוז הונגקו בשנגחאי.

בסביבות אוקטובר בשנת 2020, עם התמיכות מן הממשלה העירונית ומן האזרחים של שנגחאי, השלים המוזיאון את שיחזורו ושיפוצו, וצוותי המוזיאון הוסיפו הרבה מוצגים חדשים ותערוכות מעניינות.

לראשונה, המדריך הוביל אותנו לבית הכנסת בתוך המוזיאון. בית הכנסת "אוהל משה" הזה הוא אחד משני בתי הכנסת היהודיים שנותרו בשנגחאי. בית הכנסת נבנה על ידי קבוצת היהודים מרוסיה בשנת 1907, ועבר לכתובת הנוכחית בשנת 1927. במהלך מלחמת העולם השנייה, זה היה מקום להתכנסות ושירותי דת לפליטים היהודים בשנחאי. ובשנת 2004 היא נרשמה כאחת הארכיטקטורות המורשות של שנגחאי. בשנת 1994 ביקר ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין בבית הכנסת הזה והוא אמר בהערכה שתודה לתושבי שנגחאי על רוחם ההומניטרית ועזרתם לאומה היהודית במהלך המלחמה. היום, המבנה הפנימי של בית הכנסת "אוהל משה" שוחזר לפי הסגנון האדריכלי המקורי של בית הכנסת היהודי בשנת 1928.

ואז הגענו לכיכר המרכזית במוזיאון. בסביבות הכיכר הוקמה חומת זיכרון עם שמות הפליטים היהודים שהגיעו לשנגחאי כדי להימלט מהשואה והרדיפות הנאצית. והשמות גדלו מדי שנה בגלל החיפוש בקנה מידה גדול של צוותי המוזיאון והמידע החדש. להפתעתנו, אנחנו ראינו את השמות של קרובי המשפחה של גיא, המורה הישראלי שלנו. גיא סיפר לנו את הסיפור והחוויות הקשות של הזוג הפולני.

יש גם בכיכר פסלו של הדיפלומט הסיני האמיץ הו פנג-שאן. הוא התעלם מהלחץ של הממשלה העליונה ואיומי החיים והנפיק אשרות סיניות לפליטים יהודים. בזכותו בערך 3000 יהודים ניצלו מסיוט באירופה.

אחר כך באנו לאולם התערוכה וצפינו בסרט המספר לפי סדר כרונולוגי על היחסים הצמודים בין סינים ושנגחאינים לעם היהודים. יתר על כן, הוא סיפר לנו כיצד התושבים בעיר שנגחאי, מתחת שלטון והאלצות הפולשים היפנים, סייעו לפליטים היהודים שסורבו להיכנס על ידי מדינות אירופה והיו בנסיבות קשות ביותר.

באמצעות תערוכות כמו תעודות נישואין בסינית ובעברית, כלי תיקון, בגדי תינוקות, צעצועי דוגמניות, שמלות כלה עם מאפיינים סיניים, דרכונים ותצוגות אחרות, למדנו בזה סיפורים על פליטים יהודים שנקשרו לשנחאי:שאפו לשרוד, להשתלב בתרבות ובמנהגים המקומיים ולשתף עצמם באותו גורל עם תושבי העיר הזו.

לבסוף, הסטודנטים והמורים הלכו לפארק חו-שאן ליד המוזיאון. בכיכר הפארק הוקמה מצבה לזכר תושבי השכונה היהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה , ובה כתוב: משנת 1937 ועד שנת 1941 הגיעו לשנגחאי ומצאו פה מקלט כעשרים אלף יהודים שנמלטו מהצורר הנאצי. במהלך מלחמת העולם השנייה הגביל שלטון הכיבוש היפני את חופש התנועה והעיסוק של הפליטים היהודים. אותם הגדירו כ"חסרי נתינות" והורו להם להתגורר במחוז הונגקו. איזור  המגורים השתרע מכביש גונג-פינג במערב עד לכביש טונג-בי במזרח ומכביש הומין בדרום עד לכביש ג'יו-ג'יא-ז'יי בצפון.בפראק מתאמנים הרבה תושבים קשישים, והם מעידים על השינויים וההתפתחות הגדולות של תקופות שונות באזור הזה וגם על החברות העמוקה בין סינים וישראלים.

כ"תיבת נח" של הפליטים היהודים בתקופה מלחמת העולם השנייה, שנגחאי וחסד התושבים ייזכרו בהיסטוריה לצמיתות.תוך כדי הרשומה של המוזיאון וגם של עצמנו בצורה שקטה, אנו מצפים שכולם יכולים לשמוע את התהודה של שתי האומות הנמצאות באותו מצב, את הגינוי לפשעים , ואת השאיפה לחיים בשלו ובשלום. לאמת יש כוח משלה.