אפשר לשמוע הרבה סיפורים של סינים שהולכים לכל העולם עם תרמיל גב או דברים פשוטים. זכרתי שהיו ילדה קטנה ואבא שלה שנסעו לכל מקום בסין לשנתיים עם כלב. הם הלכו להרים גבוהים, וגרו במחנות או בית כבשים בערב. הם חגגו את יום ההולדת החמישי של הילדה בהרים. לפעמים לא היו מים ואוכל טוב. זה היה קשה מאוד. אבל הילדה לא אמרה "נחזור הביתה״ אף פעם. היא למדה הרבה מהטבע, ידעה לעזור לאבא שלה. טבע הוא גן הילדים הטוב ביותר לילדים. אבל לא כל ילד יכול ללמוד בטבע. אז זה גם חשוב להורים לדבר עם ילדים ולעזור ליצור קשר בין הילד לעולם.

גם יש לי סיפורים לטייל בסין בלי הרבה כסף. לפני שש שנים, באתי לשנגחאי והאנגז'ואו בפעם הראשונה עם חברה ואמא שלה. אני וחברה חסכנו כסף לטיול במשך חצי שנה כי אנחנו היינו בכיתה ח׳ ולא היה לנו גרוש. גרנו במלונות זולים, הלכנו למקומות זולים או רק צילמנו אחד את השני ברחובות יפים ששונים מהרחובות בצפון. אכלנו "באוזי" קטן כל יום. אני אוהבת במיוחד את החנות ליד מקדש צ׳נחואנג. אבל הוא נעלם עכשיו. זה עצוב. בקיצור הלכנו להרבה מקומות מפורסמים בלי כרטיסים ועשינו חיים שם.

בטיול ברגל בקיץ לפני השנה שעברה, נסעתי לשנגחאי שוב עם חברים מהתיכון. ההורים שלי הסכימו עם הטיול לסיום לימודים ונתנו לי קצת כסף. נסענו לדיסנילנד, גן חיות בר והרבה מקומות. כבר לא תמיד דאגנו שלא היה לנו מספיק כסף, רק הלכנו לאן שאנחנו רוצים. אבל היינו צריכים לתכנן את כל המסלולים. השתמשנו במפה ואפליקציות אחרות למצוא מקומות נופים, מסעדות ומלונות, לקנות כרטיסים, לשלוח תמונות להורים......אנחנו עשינו דברים כמו תרמילאים. אז בסוף הלכנו לכל המקומות שאליהם רצינו ללכת וחזרנו הביתה בשלום.

חוץ מזה, אני חושבת שהניסיון שיש לי מכפר קטן ועני ביונאן כמורה מתנדבת נותן לי להרגיש הכי כמו תרמילאית. למרות שזה לא היה טיול והיו לנו הרבה מזוודות. כי אנחנו רצינו לקבל יותר כסף שקהילת האהבה נתנה לנו כדי לקנות דברים לילדים ואוכל בשבילנו. אנחנו התחלנו משנגחאי ונסענו ברכבת ירוק?? יקרה? ירוקה? במשך תשע עשרה שעות לצ'ונגצ'ינג. למה לא במטוס? כי זה היה יקר! אחרי לילה, לקחנו אוטובוס לעשר שעות לסצ'ואן. למה לסצ'ואן? כי סצ'ואן נמצאת בין הכפר הזה וצ'ונגצ'ינג. אז אנחנו לקחנו אוטובוס יותר קטן ליונאן. כל האנשים ישבו עם מזוודות במקום קטן. למה? כי חלק מהנוסעים היו חקלאים, יש להם הרבה ירקות בחיק. היו עשרים וחמישה אנשים באוטובוס, אבל הוא יכול להסיע עד עשרים ושלושה אנשים! הנהג נסע מהר מאוד בכבישים ליד צוק. באותו רגע, רק אמרתי לי "מזל טוב" ו"ברוך השם", אני לא רציתי למות! כי יש רק דרך אחת לכפר, וזה היה זול מאוד. בקיצור, היינו צריכים לסדר את כל הדברים עם כסף מוגבל. בסוף הצלחנו.

זכרתי שיש אישה שהייתה עייפה מהחיים, כי היא עשתה עבודות בית כל יום וכל היום. אבל בני המשפחה שלה ממש לא הודו לה, אפילו חשבו שזה חובה שלה. היא לא יכלה לסבול יותר. היא ברחה מהמשפחה, למדה איך לנהוג ונסעה במכונית. אני חושבת שהיא אמיצה מאוד.

אולי הטיול בשביל החופש, או בשביל הכיף, או להירגע, או רק לברוח מהחיים האמיתיים. טיול הוא תמיד הבחירה הטובה ביותר. אני לא רומנטיקנית, אבל לפעמים אני גם רוצה לעשות משהו רומנטי, כמו לטייל למקומות רומנטיים. אני רוצה לרוץ מהר בערבה, לדבר עם הכוכבים בכפר, לראות זריחה ליד הים, לרקוד במדבר ולראות אם גמלים נראים כמו עננים בחלום שלי. בין אם יש כסף או לא, אם מסדרים הכול מראש או לא, כל עוד מרגישים שמחים, זה טיול.