וואנג ג'ימינג הופתע למצוא את שם אביו כאשר ביקר במוזיאון לפליטים יהודים בשנגחאי. שם אביו, וואנג זנפו, הופיע על תעודת הנישואין של איש יהודי ואישה סינית כעורך הטקס. זה הזכיר לוואנג ג'ימינג את הימים כאשר אביו האדיב הסתדר יפה ועזר לשכניו היהודים, והאירועים הלבביים כאשר אביו לקח אותו לבקר את חבריו היהודים.

ביום רגיל בשנת 2013, וואנג ג'ימינג  התהלך ברחוב בהונגקאו. הכל היה כל כך מוכר לו, למרות שהשכונה הישנה של טילאנצ'יאו שונתה לצפון הבאנד. מספר אגדות היסטוריות עדיין ניקדו את הנוף המודרני, כולל בית הכנסת "אוהל משה" אשר משמש היום כ"מוזיאון לפליטים היהודים בשנגחאי".

בכניסתו למוזיאון הפליטים היהודים בשנגחאי, מר וואנג נראה כאילו נסע במנהרת הזמן. היו שם תמונות ישנות מצהיבות וסיפורים שמספרים את הסיפורים המרגשים שהתרחשו לפני שבעה עשורים.

במיוחד התרגש משם על תעודת נישואין: וואנג זנפו. האם היה זה אביו? מה היה הקשר של לאביו עם הזוג היהודי? בתחילה, הוא לא האמין למראה עיניו, ואז השתכנע על ידי החתימה: זה היה אביו!

מר וואנג נולד בשנת 1914, והתגורר סמוך לגטו של הונגקאו. הוא דיבר אנגלית טובה למדי כיוון שלמד בחטיבת הביניים של כנסיה מערבית ולאחר שסיים את המכללה עבד עבור חברת הנפט "מובייל". תאריך תעודת הנישואין היה 6 ביולי,1940 . מר וואנג זנפו היה פעיל אז חברתית עם חברים צעירים. זה מאוד הגיוני שהוא התחבר עם פליטים יהודים שגרו בגטו ובסביבה ולכן התנדב להיות עורך טקס הנישואין של הזוג. לא ידוע בודאות כיצד היהודי אוסטרי הנצ'אפ וולארי, בן ה-41 שנישא, הצליח להמלט משואת אירופה לשנגחאי, אך נישואיו לגברת וואנג לאניינג סינית מקומית בת 35 היו סנסציה מוחלטת. כחבר וכשכן, מר וואנג זנפו היה מאושר ביותר לעמוד לימינם ולהיות עד לנישואיהם, המהווה גם עדות טובה להרמוניה בין הפליטים היהודים והתושבים הסינים המקומיים באותה תקופה היסטורית מיוחדת.

מר וואנג זנפו נפטר בשנות ה-60, יחד עם חברותו עם הפליטים היהודים. תעודת הנישואין הנושאת את שמו היא תזכורת נהדרת מהעבר של מר וואנג ג'ימינג. תעודת הנישואין מראה שטקס הנישואין נערך ברחוב וופוולי 26 פינת רחוב טונגשאן (או סמטת וופוו) זה המקום שבו נולד מר וואנג ג'ימינג. באותם הימים, רחוב וופולי היה מקום מגורים מעורב לסינים ולזרים. בסמטה, בנוסף לדיירים הסינים, היו גם יהודים,יפנים, הודים וקוריאנים. מר וואנג ג'ימינג זכר שבקומה הראשונה באותו הבית גרה משפחה יהודית אשר עזבה את שנגחאי בשנת 1947 בערך. מר וואנג ג'ימינג נזכר גם שיום אחד כשהיה בן חמש או שש, אביו לקח אותו למשפחה יהודית ברח' צ'אנגזי (אז הוא נקרא רחוב סיווארד). מר וואנ ג'ימינג אמר שהוא למד על תה של אחר הצהריים באותו יום, והוא שתה תה אדום עם חלב וסוכר בפעם הראשונה בחייו. הוא גם טעם לראשונה בחייו טעם בלתי נשכח של לחם רוסי טרי. זה היה כל כך טעים שהוא לא סיים אותו בבת אחת, במקום זאת, הוא רצה לשים חלק ממנו בכיסו לקחת הביתה. המארח היהודי שם לב לכך, כמובן. אז הוא אמר לו לאכול כאוות נפשו והיה להם מספיק לחם כדי שהוא יקח איתו גם הביתה. המארח נתן לו לבסוף שקית מלאה.

תה של אחר הצהריים שילד סיני נהנה בבית של פליט יהודי יכול להיות מיוחד, אך סיפורים דומים נפוצים עכשיו, והידידות בין פליטים יהודים ושכניהם הסינים המקומיים בשנגחאי היא נצחית.